הפרס הגדול - כריכת הספר"לו-אן יצאה מהמונית ונשאה מבטה אל האמפייר סטייט בילדינג המזדקר. אבל לא היה לה זמן רב ליהנות מהאדריכלות, משום שהיא חשה בזרוע האוחזת בזרועה.
"כך נוכל לדבר." הקול היה רך, מרגיע, ושערה סמר לשמעו."
(עמוד 102)

הספר של באלדאצ'י מעמיד את הגיבורה לו-אן טיילור, במצב שאי אפשר לדעת איך מישהו אחר היה מתנהג באותה סיטואציה. מישהו בשם ג'קסון שמתחפש ומשנה את זהותו על פי הרצון שלו, מציע לטיילור להיות בוודאות זוכה בהגרלת הלוטו האמריקאית. הפרס עומד על מאה מליון דולר, והוא מתחייב בפניה שהפרס שלה.

תחשבו לרגע, איך נראה לכם שהייתם מגיבים? לקוחים את הזכיה ביד אחת? בורחים? מתלוננים? אני לא יודע. הרי ברור שיש איזו קנוניה, וקרוב לוודאי משהו לא חוקי
אבל מכל זה, מבטיחים לכם מליוני דולרים. בקיצור, שאלה מעניינת אבל לא הנושא של הפוסט הזה.

לשם הביקורת נסביר שכמובן לו אן מסכימה, ומשתפת פעולה עם ג'קסון, ומפה עם מליונים בכיס, לו אן מתחילה את מסע התלאות שלה.

כל מה שאני אכתוב בפוסט יכול להחשב כספוילר, אבל נזהר ונכתוב שהספר מתחלק לשני חלקים, הראשון לפני וקצת אחרי הזכיה הגדולה. והשני עשור אחרי הזכיה. החלק המעניין כמובן הוא החלק השני שבו הכל מתחיל להסתבך, אבל כמו תמיד בספרים האלו, כמו בסרטי הוליווד הטוב מנצח וזה כמובן לא ספוילר כל כך גדול. וזה בדיוק מה שמרגיז אותי.

שוב זה לא העניין שהטוב מנצח זה העניין שאיכשהו תמיד הטוב שאין לו את היכולת, הטוב שהוא בדרך כלל התמים והנחמד מבצע דברים שבוודאות גדולים עליו. ואני לא אומר שתמיד בני אנוש יודעים להצליח להוציא מעצמם יותר ברגע הצורך אבל, איפשהו זה מתחיל להראות כבר יותר מדי מוזר, מה עם איזה סוף, שבסוף לא הכל מסתדר? האגדות והניסים לא נגמרו בשלגיה והנסיך?

הספר, אם נחזור לרגע למטרה שלשמה התכנסנו. הוא כמו כל הספרים של באלדאצ'י / קובן / בראון ושאר החברים, ספרים טובים זורמים ומעניינים לקריאה, למרות הידיעה שבסוף הכל יהיה טוב.

קראתי כמה ספרים של באלדאצ'י (נשיא מעל החוק, שבריר שניה), ויש לי עוד כמה בספריה שלו שממתינים לתורם. ואני אקרא אותם, אבל גם אותם כמו הספר הנוכחי, אני אקרא עם ידיעה שהם להעביר את הזמן עם דמויות מפותחות, שניתן להתחבר אליהן (גם לטובות וגם לרעות), עם עלילה יחסית מעניינת ועם סיפור טוב ללילות גשומים מתחת לפוך עם האהובה על הכרית ליד.

ולפני סיכום, פניה אישית לקוראי הבלוג, אם יש לכם השגות לגבי הפוסטים / ההמלצות / סגנון הכתיבה שלי או כל רעיון אחר, או אם אפילו בא לכם לכתוב המלצה משלכם, על ספר שכתבתי עליו, או על ספר שלא כתבתי עליו תרגישו יותר מחופשי לפנות אלי דרך התגובות, ואני מבטיח לחזור לכל אחד.
שבוע טוב
רזניק.

התמונה מהאתר - http://www.heebook.co.il.
דיוויד באלדאצ'י – יליד שנות ה60, בעל תואר B.A ממכללת וירג'ינה, כתב סיפורים קצרים במהלך ימיו כסטודנט, וניסה לפרוץ לשוק עם תסריטים שונים ללא הצלחה. אחרי 9 שנים כעורך דין, החליט לכתוב את הנובל הראשון שלו "Absolute Power" שלקח 3 שנים לסימו. אחרי שנתיים נוספות (שנת 96) הצליח להוציא את הספר למדפים, והפל כמעט מיד לרב מכר בין לאומי. במקביל לכתיבת ספרים (ויש לא מעט מהם) משמש דיוויד גם כן כשגריר בין לאומי של עמותת "National Multiple Sclerosis Society" והקים קרן עם משפחתו בשם "Wish You Well Foundation" האחיין שלו הוא המושל הדמוקרטי בפעם השניה ברציפות של מיין, ג'ון באלאדאצ'י

המידע תורם מהערך של דיוויד בויקפדיה באנגלית.

עטיפת הספר - דרקונים בעליית הגג עלטה סמיכה מבשרת רעות ירדה על העיירה גונדין. עוטפת אותה מכל עבר. פנסי הרחוב הגבוהיים, שדלקו מדי ערב מרדת החשכה ועד לאור השחר הראשון. כבו בזה אחר זה באופן מסתורי וללא כל התראה מוקדמת.

פתיחת הספר עמוד ראשון פסקה ראשונה.

רנית חמצני בספרה הראשון, מנסה לייצר עולם דמיוני המלא בדרקונים, וקסמים אפלים (כאלו יותר וכאלו פחות). הספר מדבר על ילד בשם אנדי מורגן הנתקל בדרקונים בעליית הגג של הבית החדש שעבר לגור בו עם משפחתו המורחבת (אביו, אימו אחיותיו התאומות וסבו).

בגדול, אם ניקח בחשבון שזהו ספר ישראלי, שנכתב על ידי סופרת ישראלית, הספר "אמריקאי" מאוד. כל הדמויות בספר (מלבד כמובן שמות הדרקונים שזה נסלח) מחזיקות בשמות כל כך לא ישראליים, שזה מאוד מעיק על הספר, אם ניקח בחשבון את החברים של אנדי ,פול וסטיוארט או למשל האימא של אנדי שנקראת ברוב הספר כ"גברת מורגן" ושמה המלא הוא "מרגרט מורגן", למה לא להקנות להם שמות יותר מקומיים? האם זה במחשבה לתרגום הספר והצלחה בעולם ומבלי לאבד את הייחודיות של השמות? אם כן, כל הכבוד על השאיפה, אבל לדעתי זו קפיצה גדולה מדי בשביל הסופרת.

מה שמוביל אותי לנקודה נוספת שהפריעה לי לאורך כל הקריאה, וזה הדמיון המאוד מאוד בולט לסדרת הספרים של הארי פוטר…. כמעט כל העמוד הראשון של הספר, פשוט נראה כמו ציטוט של ההתחלה של הארי פוטר, עם הרחוב הציורי מהעיירה הפשוטה שמחשיך ברגע שדמות מסוימת עוברת בשכונה. משם ממשיכים עם הרשע, שמקבל דמות של נחש, מה ששוב זורק ליכולת של וולדמורט בסדרת הארי פוטר. השילוב של "קהילת הקוסמים" בספרה של חמצני עם האוכלוסייה "הרגילה" גם כן רומז לדמיון נרחב מאוד.

אבל לא הכול רע בספר, אם מתעלמים מכל זה, הספר הוא לא רע בכלל, ואפילו דיי מושך, סיימתי לקרוא אותו מאוד מהר (והוא לא קצר במיוחד – 413 עמודים) , מכיוון שהקריאה בו מאוד זורמת, ונעימה. אולי כי הספר פונה לקהל צעיר יותר, אבל מי אני שאפספס ספרות בדיונית ועוד ישראלית?
הייתי ממליץ לכם לקרוא את הספר, אבל תנסו להתעלם מההשוואה שעשיתי לסדרתה של ג'יי קיי רולינג, מכיוון שזה עושה עוול עם הספר שלדעתי יכול להיות מוצלח הרבה יותר אם לא היה זורק אותי כל הזמן להשוואה הזו.

אבל באמת לסיכום העמודים האחרונים גרמו לי לחשוב שכנראה גברת חמצני מאוד נהנתה מכתיבת הספר בגלל שישנו פתח כל כך גדול לחלק ב' שאפשר להגיד שזה לא פתח, זהו פורטל.

דרקונים בעליית הגג – רנית חמצני. הוצאת רימונים הוצאה לאור. (413 עמודים).
רנית חמצני – ילידת ישראל נשואה ואם לשלושה, בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ובקרימינולוגיה ומאסטר מטפלת ברייקי, זהו ספרה הראשון.

מקור התמונה – אתר סימניה.
התקציר נלקח מהכריכה האחורית של הספר.

ועכשיו, כמה מילים אישיות, המון זמן לא כתבתי, בגלל תחושה של מיצוי, אני מקווה שעכשיו עם העיצוב החדש (שהוא כבר לא כל כך חדש , ותודה לצ'צ'יק עליו כמובן), התחושה תעבור, ונוכל לחזור ליהנות ולכתוב.

שבוע טוב.
רזניק.

כריכת הספר

The Word I had was that this had to look natural: my speciality, and the reason my services are always in demand


כריכה אחורית של הספר.

ג'ון ריין, הינו רוצח להשכרה שבעיקר עובד בשליחות של הממשלה היפנית. יום אחד מתבקש ג'ון לרצוח בצורה "שתראה מציאותית" בכיר בממשל, ומשם כמו כל מותחן טוב כל העסק מתדרדר, במהלך הספר (שלפי מיטב הבנתי הוא ספר ראשון עם הגיבור הזה) לומדים להכיר יותר את ההיסטוריה של ג'ון ריין ומה בעצם הוביל אותו להפוך להיות רוצח שכיר.

הספר מציג כמה דמויות מעברו של גון, ונותן קצת יותר נופח לדמות המרכזית ולומדים להכיר גם את דמויות המשנה, כמה מעברו של הצבאי של ג'ון וכמה מההווה של ג'יון.

כמו תמיד אני מוצא את עצמי חסר מילים במטרה לא להרוס את הספר למי שעדיין לא קרא אותו, ולכן הפוסט יוצא מבולבל. אבל בגדול למי שאוהב מותחנים יוכל למצוא תענוג לא רע בקריאה של המותחן הזה, ויש אפילו כמה וכמה טויסטים בעלילה. רק שאני לא יודע אם תרגמו או לא תרגמו את הספר הזה לעברית. לכן למי שאין בעיה עם האנגלית, שירגיש חופשי להשיג העתק של הספר ולקרוא אותו בזמן הפנוי.

ולמי שאין כח לקרוא את הספר, מוזמן לחכות ל2009 שהסרט על הספר אמור לצאת למסכים.

ברי איסלר – אחרי שסיים את לימודי עריכת הדין, עבד כמה שנים בCIA. אחרי תפקידו בCIA עבד כמה שנים כעורך דין של חברות טכנוללוגיה בעמק הסיליקון, וביפן. ספריו זכו במהלך השנים בכמה וכמה פרסים שונים.

התמונה והמידע על הסופר מאתרו הרשמי barryeisler.com