קוראים

"לו-אן יצאה מהמונית ונשאה מבטה אל האמפייר סטייט בילדינג המזדקר. אבל לא היה לה זמן רב ליהנות מהאדריכלות, משום שהיא חשה בזרוע האוחזת בזרועה.
"כך נוכל לדבר." הקול היה רך, מרגיע, ושערה סמר לשמעו."
(עמוד 102)

הספר של באלדאצ'י מעמיד את הגיבורה לו-אן טיילור, במצב שאי אפשר לדעת איך מישהו אחר היה מתנהג באותה סיטואציה. מישהו בשם ג'קסון שמתחפש ומשנה את זהותו על פי הרצון שלו, מציע לטיילור להיות בוודאות זוכה בהגרלת הלוטו האמריקאית. הפרס עומד על מאה מליון דולר, והוא מתחייב בפניה שהפרס שלה.

תחשבו לרגע, איך נראה לכם שהייתם מגיבים? לקוחים את הזכיה ביד אחת? בורחים? מתלוננים? אני לא יודע. הרי ברור שיש איזו קנוניה, וקרוב לוודאי משהו לא חוקי
אבל מכל זה, מבטיחים לכם מליוני דולרים. בקיצור, שאלה מעניינת אבל לא הנושא של הפוסט הזה.

לשם הביקורת נסביר שכמובן לו אן מסכימה, ומשתפת פעולה עם ג'קסון, ומפה עם מליונים בכיס, לו אן מתחילה את מסע התלאות שלה.

כל מה שאני אכתוב בפוסט יכול להחשב כספוילר, אבל נזהר ונכתוב שהספר מתחלק לשני חלקים, הראשון לפני וקצת אחרי הזכיה הגדולה. והשני עשור אחרי הזכיה. החלק המעניין כמובן הוא החלק השני שבו הכל מתחיל להסתבך, אבל כמו תמיד בספרים האלו, כמו בסרטי הוליווד הטוב מנצח וזה כמובן לא ספוילר כל כך גדול. וזה בדיוק מה שמרגיז אותי.

שוב זה לא העניין שהטוב מנצח זה העניין שאיכשהו תמיד הטוב שאין לו את היכולת, הטוב שהוא בדרך כלל התמים והנחמד מבצע דברים שבוודאות גדולים עליו. ואני לא אומר שתמיד בני אנוש יודעים להצליח להוציא מעצמם יותר ברגע הצורך אבל, איפשהו זה מתחיל להראות כבר יותר מדי מוזר, מה עם איזה סוף, שבסוף לא הכל מסתדר? האגדות והניסים לא נגמרו בשלגיה והנסיך?

הספר, אם נחזור לרגע למטרה שלשמה התכנסנו. הוא כמו כל הספרים של באלדאצ'י / קובן / בראון ושאר החברים, ספרים טובים זורמים ומעניינים לקריאה, למרות הידיעה שבסוף הכל יהיה טוב.

קראתי כמה ספרים של באלדאצ'י (נשיא מעל החוק, שבריר שניה), ויש לי עוד כמה בספריה שלו שממתינים לתורם. ואני אקרא אותם, אבל גם אותם כמו הספר הנוכחי, אני אקרא עם ידיעה שהם להעביר את הזמן עם דמויות מפותחות, שניתן להתחבר אליהן (גם לטובות וגם לרעות), עם עלילה יחסית מעניינת ועם סיפור טוב ללילות גשומים מתחת לפוך עם האהובה על הכרית ליד.

ולפני סיכום, פניה אישית לקוראי הבלוג, אם יש לכם השגות לגבי הפוסטים / ההמלצות / סגנון הכתיבה שלי או כל רעיון אחר, או אם אפילו בא לכם לכתוב המלצה משלכם, על ספר שכתבתי עליו, או על ספר שלא כתבתי עליו תרגישו יותר מחופשי לפנות אלי דרך התגובות, ואני מבטיח לחזור לכל אחד.
שבוע טוב
רזניק.

התמונה מהאתר - http://www.heebook.co.il.
דיוויד באלדאצ'י – יליד שנות ה60, בעל תואר B.A ממכללת וירג'ינה, כתב סיפורים קצרים במהלך ימיו כסטודנט, וניסה לפרוץ לשוק עם תסריטים שונים ללא הצלחה. אחרי 9 שנים כעורך דין, החליט לכתוב את הנובל הראשון שלו "Absolute Power" שלקח 3 שנים לסימו. אחרי שנתיים נוספות (שנת 96) הצליח להוציא את הספר למדפים, והפל כמעט מיד לרב מכר בין לאומי. במקביל לכתיבת ספרים (ויש לא מעט מהם) משמש דיוויד גם כן כשגריר בין לאומי של עמותת "National Multiple Sclerosis Society" והקים קרן עם משפחתו בשם "Wish You Well Foundation" האחיין שלו הוא המושל הדמוקרטי בפעם השניה ברציפות של מיין, ג'ון באלאדאצ'י

המידע תורם מהערך של דיוויד בויקפדיה באנגלית.

The Word I had was that this had to look natural: my speciality, and the reason my services are always in demand

כריכה אחורית של הספר.

ג'ון ריין, הינו רוצח להשכרה שבעיקר עובד בשליחות של הממשלה היפנית. יום אחד מתבקש ג'ון לרצוח בצורה "שתראה מציאותית" בכיר בממשל, ומשם כמו כל מותחן טוב כל העסק מתדרדר, במהלך הספר (שלפי מיטב הבנתי הוא ספר ראשון עם הגיבור הזה) לומדים להכיר יותר את ההיסטוריה של ג'ון ריין ומה בעצם הוביל אותו להפוך להיות רוצח שכיר.

הספר מציג כמה דמויות מעברו של גון, ונותן קצת יותר נופח לדמות המרכזית ולומדים להכיר גם את דמויות המשנה, כמה מעברו של הצבאי של ג'ון וכמה מההווה של ג'יון.

כמו תמיד אני מוצא את עצמי חסר מילים במטרה לא להרוס את הספר למי שעדיין לא קרא אותו, ולכן הפוסט יוצא מבולבל. אבל בגדול למי שאוהב מותחנים יוכל למצוא תענוג לא רע בקריאה של המותחן הזה, ויש אפילו כמה וכמה טויסטים בעלילה. רק שאני לא יודע אם תרגמו או לא תרגמו את הספר הזה לעברית. לכן למי שאין בעיה עם האנגלית, שירגיש חופשי להשיג העתק של הספר ולקרוא אותו בזמן הפנוי.

ולמי שאין כח לקרוא את הספר, מוזמן לחכות ל2009 שהסרט על הספר אמור לצאת למסכים.

ברי איסלר – אחרי שסיים את לימודי עריכת הדין, עבד כמה שנים בCIA. אחרי תפקידו בCIA עבד כמה שנים כעורך דין של חברות טכנוללוגיה בעמק הסיליקון, וביפן. ספריו זכו במהלך השנים בכמה וכמה פרסים שונים.

התמונה והמידע על הסופר מאתרו הרשמי barryeisler.com

לבסוף הוטל, הרחק מתחתיה, דומם וחסר תנועה "ומצדי גם אתה יכול למות, אמרה ואז פנתה משם. מלים הדהדו אחריה. נלחשות ממרחק, רפות וחמות ומוכרות. "מה… ש… תרצי…"
(עמוד 179)

מרגנית נולדה להורים ממוצעים בעלי חווה בעיר פלורן, עם השנים, הפכה מרגנית לאישה היפה בעולם (או לפחות לאחת מהחמש היפות בעולם) אבל נושא האהבה היה רחוק ממנה מרחק שנות עור, אחרי שהחלה להתבגר הבינה מרגנית, שבעצם האהבה הייתה כל זמנה מתחת לאף שלה, האביר על הסוס הלבן שלה נקרא ווסטלי, שהוא בתגובה לאהבתה, יוצא להרפתקאות משלו.

אני לא חושב שיש מישהו שלא מכיר את הסיפור, או לפחות ראה את הסרט, אבל אם יש מישהו כזה, אני אמנע מלהרוס לו את חווית הקריאה.

וויליאם גולדמן, לקח לידו את פרויקט התקצור של הספר, ס. מורגנסטרן כתב את המקור לנסיכה הקסומה כספר סאטירי פוליטי , שנמשך ומתמשך כאורך הגלות, אחרי שגולדמן ניסה לגרום לילדו בן ה10 לקרוא את הספר ולהתאהב בו כמו שהוא התאהב בספר כשאביו הקריא לו, ולא הצליח להבין מדוע הבן לא צלח את הפרק השני. אחרי שניגש לקרוא שוב את הספר, הוא הבין, שבעצם אביו בזמן הקריאה צינזר וערך את הקטעים ה"מיותרים".

אני בטוח שכל מי שקרא את הספר, או ראה את הסרט יסכים איתי, שאפשר מאוד להבין מדוע הספר הזה נשאר כל כך הרבה שנים בתודעה. הספר מכיל הרפתקאות, קטעי אקשן, דמויות מופלאות, והכל בספר שכתוב בצורה קלילה כל כך שאי אפשר להניח אותו מהידים שקוראים אותו. ובאופן ממש דרמטי, אני גם אמליץ לכולם לראות את הסרט (למי שלא ראה אותו כבר כמובן). והפעם באמת בצורה שונה לחלוטין, זה לא באמת משנה מה עושים קודם, קוראים או רועים, כי שניהם נהדרים באותה מידה. אחד הדברים היותר נחמדים הוא שלדעתי הדמויות מהספר הוצגו בצורה כל כך משכנעת בסרט, שאפשר ממש לדמיין את השחקנים מהסרט מקריאים לך את הספר, במיוחד שהעריכה לתסריט לא הוציאה הרבה מהספר מחוץ לסרט.

אז אם לא הבנתם, אני ממליץ לכל הורה לרכוש לילד שלו העתק של הספר, וכמובן לקרוא אותו גם כן.

לקראת סיום 2 תהייות מוזרות
1. הכריכה של הספר שמצאתי (בראש הפוסט) היא שונה בתמונה מהכריכה של הספר שיש לי (אצלי יש אביר על סוס בקום זוג מתנשק) ולא הצלחתי למצוא את התמונה הזהה לשלי. וזה ממש מוזר.
2. יותר הטרדה מתהייה, במהלך כל הספר, המתרגם של הספר תרגם את שמו של הסופר המקורי כמורגנשטרן. בעוד בכריכת הספר כתום מורגנסטרן. תקראו לי קטנוני, אבל זה הפריע לי מאוד כשגיליתי את זה.

וויליאם גולדמן – יליד אוגוסט 1931, זכה בשני פרסי אוסקר על תסריטים ("קיד וקאסידי" ו"כל אנשי הנשיא") ופרסים נוספים על תסריט לסרט בשם "הרפר".
התמונה מההאתר simania.co.il
על הסופר מהאתר ויקיפדיה