קוראים

הפנס שדניאלה מחזיקה בשיניה רועד.
היא מנסה בכל כוחה להאט את קצב פעימות לבה ממאה שישים בדקה. עיגול האור מרצד על אצבעות דקות, גמישות כזרועות תמנון. קיסם פלדה מגשש את דרכו בנבכי מנעול. זיעה זולגת לעיניה, מלוחה וצורבת.
 

פסקה זו פותחת את הספר "נרדף" ספר הביכורים של רוני דונביץ', שממש גרם לי חשק לחכות לסיפרו הבא. הספר מתאר את קורותיו של אלכס ברטל, בכיר במוסד ונמצא בדרכו להיות ראש המוסד הבא. במהלך פיקוח על פעילות המוסד בחו"ל הכל מתחיל להשתבש, דניאלה שהתחילה לעבוד גם כן בחברה של אבא. נמצאת יחד איתו במרכז העלילה המפותלת שמתוארת בספר.

כמו בכל ספר מתח טוב, שכמובן ישראל נמצאת במרכזו, יש את האויב המרושע התורן. והיום ברוח העניינים המוסד נלחם בקנוניה אירנית מפוארת, שכמובן מנסים להשתלט על העולם.

הספר כתוב בשפה זורמת, קלה לקריאה ולמעקב, עם כמות נכבדת של דמויות משנה, המצטרפים לאלכס בתהליך שמתואר בספר, עם ג'ין שאיתה עבד בעבר, אלכס מתרוצץ ברחבי לונדון ומנסה להציל את העולם כולו מידי הרעים. בניגוד לשאר הספרים שקראתי לאחרונה עם כמויות גדולות של דמויות, הצלחתי לעקוב ללא כל קושי מי זה מי, ומה הסיפור שעומד מאחורי כל דמות.

רוני מצליח לתת נופח לדמויות המרכזיות, בלי למשוך את הסיפור לתיאורים מיותרים ומבלי לדרוס דמויות משנה אחרות שגם הן מתוארות עם מספיק הסבר בשביל להבין מי בדיוק עומד מאחוריהן.

דבר אחד שדיי הציק לי בקריאה של הספר, הוא המשפט האחרון שלו. לא הצלחתי להבין בשביל מה רוני הכניס אותה, חוץ מ"לסמן V" על עוד פיתול בעלילה. היא לא תרמה כלום, חוץ מלתחושה הכללית שאלכס, מקבל את החזות של "הסובל הכרוני". אבל אם מתעלמים מהשורה הזו. הספר מומלץ מאוד לקריאה.

רוני דונביץ' – בן 45, שמקצועו "יועץ אסטרטגי ושיווקי" כתב את הספר ועיצב את העטיפה של הספר ועומד מאחורי קמפיינים שונים שאחד הבולטים בהם הוא הקמפיין של בנק הפועלים, בכיכובו של יאיר לפיד

(התמונה הציטוט והתקציר על הסופר מהאתר – www.text.org.il

בדר"כ אני מנסה לצוטט משהו מהספר בהתחלה, אבל בכל הדפים לא מצאתי משהו שבאמת באמת יהיה שווה לצטט ממנו.

הספר מתאר את הסיפור של עורך דין בשם אייב (אייברהים) רינגל שנמצא ברצף הפסדים ומחפש את הדרך החוצה מהמצב הזה, יחד איתו עובדים רנדי שהיא גם המאהבת שלו וג'סטין המתמחה שעובד יחד עם אייב במשרד. בנוסף להכל אייב הוא אלמן שמגדל את ילדתו בת ה17 לבד.

הספר מתחיל בתיאור פגישה בין ג'ו קמפבל לבין ג'ניפר דאולינג. ג'ו המכונה "האביר הלבן" מכיוון שהוא אחד הלבנים הבודדים בNBA וגם בעל התנהגות של ג'נטלמן. ואג'ניפר עובדת במשרד פרסום שעברה תקופה לא נעימה לאחרונה.

הפגישה הראשונה שלהם הייתה פגישה מקרית, שהובילה לעוד כמה פגישות, ובלסוף הגישה ג'ניפר תלונה על אונס כנגד ג'ו קמפבל. ג'ו בעזרת הסוכן שלו, שגדל בשכנות עם אייב, מקשר בינהם, וכאן בעצם מתחילה העלילה של הספר.

אלן במהלך הספר מכניס הרבה קטעים מהמקורות היהודים, על ידי שימוש בדמות שנקראת הסקל שהוא המורה למשפטים וידיד קרוב של אייב, ונמצא ברגעיו האחרונים לחייו.

הספר כולו מתואר בדילמות רבות של עורך דין על חובותיו למשפחתו, וחובותיו כלפי לקוח. במסגרת היחסים של עורך דין – לקוח. הדילמות מתוארות בצורה מעניינת וקריאה, כמו כל הספר, אבל הספר לא נמצא או ימצא ברשימת המומלצים הראשונה שלי, הוא נחמד, אבל לא מסקרן ומושך. (וחשוב לציין שזו כבר הפעם השניה שקראתי אותו, כי לא זכרתי כלום מהראשונה שהייתה לפני כמה שנים טובות)

אלן מ' דרשוביץ – נולד ב1 לספטמבר 1938, להורים יהודים. עבד במהלך השנים כעו"ד של נאשמים מפורסמים למדי כגון, יונתן פולארד ואו, ג'י, סימפסון. ונחשב כתומך ידוע של מדינת ישראל.
הספר "השטן של הפרקליט" הופק כסרט באוקטובר '97 (למידע על הסרט באתר של IMDB)
המידע נלקח מהערך של הסופר בויקיפדיה

(התמונה נלקחה מהאתר Book4Book)

לפני שנעבור לדבר על הטרילוגיה, נתחיל בזה שהבלוג עבר היום מתפוז, למאגר כותבים, שנפתח באדיבותו של אורי צ'צ'יק אז ברוכים החוזרים (לקוראי הבלוג בתפוז) וברוכים הבאים לקוראים החדשים.

מורגון, נסיך הד, רצה רק למשול בממלכתו ולחיות בפשטות, אך הוא פתר את החידה שאיש לא הצליח לפתור במשך שבע-מאות שנה. כך החלה השתלשלות אירועים שאיש לא צפה. (כריכה אחורית של הספר).
 

בתור קורא מושבע של ספרות פנטזיה ומדע בדיוני. אני אוהב טרילוגיות, או סדרות, מכיוון שזה נותן אפשרות גדולה יותר לעלילה ולדמויות להתפתח ולי יותר עונג בקריאה.

טרילוגית בעל החידות (שמורכבת מ3 ספרים הראשון "בעל החידות מהד" (1976) השני "יורש של ים ואש" (1977) והאחרון "נבל ברוח" (1979) מספרת על שליט חבל ארץ הד, מורגון שמקבל את השליטה אחרי שהוריו נהרגים בתאונת ספינה. וקורותיו במסעו (הארוך) אחרי הגבוה מכולם השליט הנעדר של הממלכה.

מורגון שמחזיק בתואר "בעל חידות" מהמדרשה של בעלי החידות, ומעוטר ב3 כוכבים על מצחו, פוגש את נגנן הנבל של הגבוה מכולם מבת'. ומספר לו שהצליח לפתור את חידתה של רוח הרפאים של פוון שרה של אום שנכלא במגדל גבוה על ידי קללת אוון ומלכי און, וזכה בכתרם של מלכי אום ובלי לדעת זכה גם בידה של רדרל שאביה מתום מלך אן נשבע שהפותר של החידה יזכה בנישואין עם ביתו שנחשבת לשניה ביופיה בכל הממלכה.

אחרי המפגש עם נגן הנבל, יוצא מורגון למסע שמוביל אותו על פני כל הארצות בממלכה, ולמפגשים עם רוחות מהעבר קוסמים שנעלמו מהעולם. וחידות רבות ומגוונות.

בספר הזה, שוב נתקלתי באותה בעיה שהיו לי בספרים הקודמים שקראתי, בעיית השמות, גם כן כמות הנזכרים בסיפור נכבדת מאוד, והשמות זהים או דומים למדי בין הדמויות, מה שיצר שוב אצלי בילבול לא קטן בין השמות, בילבול שהצלחתי להתגבר עליו רק באמצע הספר השני בטרילוגיה. (כנראה שהסופרת הבינה שכמות השמות יכולה להוות בעיה קלה, לכן הוסיפה בסוף כל ספר מהטרילוגיה אינדקס לשמות ולמקומות)

אני לא יודע איך הספר נכתב בשפה המקורית שלו (אנגלית) אבל התרגום בעברית לדעתי מעיק. דניאלה פרנס המתרגמת, אני מקווה ניסתה להצמד לכתיבה המקורית של הספר, וכתבה אותו בשפה יחסית גבוהה ולא יומיומית מה שיוצר תחושה לא נעימה במהלך הספר הראשון אותו דניאלה תרגמה. את הספר השני והשלישי תרגם מיכאל תמרי שהמשיך לדעתי את סגנון הכתיבה הראשון, ולא סטה מאותו תרגום גבוה ומתיש.

העלילה של הסדרה מעניינת אבל התרגום, ותיאור נרחב עד מאוד של כל תחושה ומיקום בספר האריכו את הספר מאוד (244 דפים בפונט 10) והקשו על הקריאה, אני חושב שאם הסיפור היה נכתב בשפה קצת יותר קלילה, עם פחות תיאורים נרחבים, הוא יכל להיות הרבה יותר כיף לקריאה ומעניין יותר.

בגדול למי שלא מפחד מהשפה הציורית עד מאוד של הספר יכול למצוא טרילוגיה מעניינת שעומדת היטב בסגנון הפנטזיה שבו היא נכתבה. אבל לאנשים כמוני שהשפה הזו מקשה עליהם (לא בגלל אי הבנה אלא פשוט זה מטריד) אני לא ממליץ במיוחד על קריאת הספר, אולי כדאי לחכות לסרט אם יעשו אחד.

פטרישה א' מקקיליפ – נולדה בתאריך המיוחד של ה29 לפברואר 1948, התחילה לכתוב בגיל 14 "בעקבות שיעמום " על פי ציטוט שלה, באמתחתה מעל 40 ספרים, המכילים בתוכם עוד 5 ספרים מאותה ממלכת של "טרילוגית בעל החידות" "חידת הכוכבים" ,(1979) "החיפוש אחרי בעל החידות" ,(1982) "המסע של בעל החידות" ,(1983) "בעל החידות" (1999) ו"המשחק של בעל החידות" (2001). השמות תורגמו מאנגלית ואינם התרגום המקורי (לא שידוע לי שיש) של הספרים.
המידע מהערך של פטרישה מקקיליפ בויקיפדיה אנגלית.

(מקור התמונה מהאתר של הוצאת עם עובד)