כריכת הספרהיא הוציאה קלסר מתיק הג'יימס בונד שלה ורשמה הערות בשולי ההרצאה שהיא עמדה לשאת בכינוס בין-לאומי של מדענים שוחרי איכות הסביבה בקהיר. היא כבר עברה על ההרצאה הזו תריסר פעמים, אך הדקדקנות היתה חלק בלתי נפרד מישותה. פרנצ'סקה היתה מהנדסת מבריקה ומרצה מכובדת מאוד, אך בתחום ובחוג חברתי שגברים שלטו בו, ציפו שהיא תהיה יותר ממושלמת.

בפסקה הזו מתחיל אחד מספריו הנוספים של קלייב קאסלר, (שנכתב ביחד עם פול קמפרקוס). גם ספר זה כמו אחרים של קאסלר (מצולות – שכתבתי עליו כאן) עוסק בקורותיהם של "נומה" הסוכנות הלאומית למחקר ימי ותת-ימי. רק בשינוי קטן (ואולי הוא בעוד ספרים, שעדיין לא קראתי) הגיבורים כאן הם לא אותם גיבורים כמו בספרים הקודמים שלו, הפעם הגיבורים הראשיים בספר הם קורט אוסטין, וג'ו זוואלה.

הפעם העלילה סובבת סביב מצוקת המים המפתחת בעולם, נהרות ואגמי מים מתוקים מתייבשים, והזכויות על מקורות המים עוברות לידיים פרטיות. הסיפור שלנו מתחיל במירוץ ספינות, שג'ו וקורט משתתפים בו, וכמו כל גיבור מסורתי, נתקלים בצרות שמתפתחות לצרות גדולות הרבה יותר.

הסופר מראה שבלי קשר לגיבורי הספר, והנושא המרכזי שמופיע אצלו בכל פעם ופעם באותם ספרים, עדיין אפשר לחדש ולהצחיק בכל ספר. זה לא סוד שאני אוהב את הספרים של קאסלר. בכל ספר מחדש, למרות שהעלילה היא דיי שבלונית, ובסופו של דבר הכל קורה אותו הדבר, עדיין נחמד לקרוא את הספרים שלו. ואפילו יש קצת סקרנות עם הדרך שהגיבורים שלו ימצאו את הדרך לצאת מהצרות התורניות שהם נכנסו אליהן.

לסיכומון קליל, נכתוב שאם איכשהו יפול לידכם העתק של אחד מספריו השונים של קלייב קאסלר. אל תהססו לקרוא אותו.

קלייב קאסלר – נולד ב15 ליולי 1931 באילינוי ארה"ב סופר שכתב נובלים רבים ומוצלחים וארכיאולוג ימי חובב. בין ספריו ניתן למצוא את "הרם את הטיטניק" (1976) שנכשל כישלון חרוץ בקולנוע ואת הספר "סהרה" (1992) שנכשל גם כן בנסיון להפכו לסרט.
דרק פיט, גיבור ספריו מופיע ברוב הגדול של הנובלים אותם קאסלר כתב, ובנו מופיע בחלק נרחב גם כן של הספרים.
(המידע מויקיפדיה באנגלית).
התמונה מהאתר של סטימצקי.

כריכת הספרבד"כ באזור הזה של כתיבת הפוסט, ישנו ציטוט מהספר, אבל הפעם, אני מוותר על נסיון למציאת ציטוט מהספר, בגלל שאני ממש לא מתכוון לפתוח אותו שוב, מעבר למה שאני חייב. הספר פנוי כחלופת מכתבים, בין בלש פרטי בשם הרולד פרל המחליף מכתבים עם בחור בשם מייסי שביקש מהבלש לחפור בארכונים הפרטיים שלו ובזכרונו, לגבי מצבה הנפשי של דודתו (ואני לא בטוח באיזו רמת קרבה מדובר) בתקופת הכרותה עם ראלף טריליפוש.

אותו טריליפוש, מככב בסדרת התכתובות השניה, שבה כותב ראלף יומן, שבו מסביר לאהובותו מרגרט פינרן על קורותיו במצרים, במהלך נסיון לחפור את קברו של המלך אטום הדו שעצם קיומו מוטל בספק על ידי האיגיפטולוגים המובחרים.

כל תהליך הסיפור, מציג טריליפוש את עצמו כאיגיפטולוג מהשורה הראשונה, שכל מחשבותיו ניתנות למציאת זכר כלשהו לאותו מלך נעדר, ובעזרת גילוי זה להעלות את קרנו שלו בפני האיגפטולוגים האחרים, ולעלות את קרנו של אבי ארוסתו מרגרט. הנקרא צ'סטר קרופורד פינרן שעזר לראלף לממן את מסע המחקר.

במהלך כל הספר, (תוך כדי קריאת היומן) ניתן להבין כמה אותו טריליפוש רואה את עצמו הרבה יותר ממה שמחזיקים ממנו חבריו המדענים, אך במהלך קריאת המכתבים ששולח הבלש פרל ניתן להבין שלא הכל וורוד אצל טרילפוש כמו שהוא חושב שכן וחייו קשורים עוד ועוד להעלמותם של אנשים שונים.

הספר ואולי זה יותר נכון אופן כתיבתו כחלופת מכתבים, יוצר בלאגן מסוים, כאשר הסופר קופץ מכותב מכתב אחד לכותב מכתב אחר בלי באמת להבין או להפריד לקורא בין הכותבים, וזה יוצר בילבול נוראי בזמנים ובמה מתרחש אצל מי.

אחת הסיבות שלקח לי פרק זמן ארוך כל כך לכתיבת הפוסט הזה, היא החוסר רצון להמשיך ולדבר על הספר, הספר מתיש, הכתיבה מעיקה, והעלילה לא מושכת בעליל. בשלב מסוים, כל כך לא עניין אותי אם ימצאו או לא את הקבר המדובר, אלא פשוט קיוויתי שהחפירה תתמוטט על החופרים, ובקח לא תהייה לעלילה לאן להתפתח.

ארתור פיליפס – יליד שנת 69' ממניאפוליס שבארה"ב בילדתו שיחק בתאטרון, ניגן ג'אז כתב נאומים, והיה 5 פעמים אלוף Jeopardy! (מלך הטריווייה) ספריו נבחרו לא פעם ולא פעמיים לרשימת רבי המכר, וספרו האחרון (אנג'ליקה) נבחר ב2007 כספר הפנטזיה הטוב ביותר.
המידע על הסופר מאתרו הרישמי – arthurphillips.info
התמונה מהאתר – booknetshop.co.il