ממחלקת העסקים, שמעבר לווילון ההאפור, בוקע שיעול קולני. הנוסעת במושב 21C מניחה לארוחת הערב המיניאטורית שלפניה. מחוץ לחלון בגובה 31 אלף רגל, משתוללת סערה. הטיסה מרומא לתל אביב מפוצצת. השיעול השני עמוק כמו הרעמים שמתגלגלים בחוץ. נשמע חרחור. 21C מאזינה בדריכות. השיעול השלישי מגיע עד לזנב המטוס.
בפסקה זו נפתח ספרו השני של דונביץ' לכודים, הספר מציג לנו חלק מגיבורי ספרו הקודם, אלכס ברטל בכיר במוסד הישראלי, וביתו דניאלה שגם היא חלק מהמוסד. הספר הזה נפתח בנסיון חיסול שמבצעים האבא והבת ביחד עם חוליה נוספת, ומשם הכל מתחיל להתדרדר, כמובן עד לסוף הטוב.
במהלך הספר, ישנם כמה גיבורים מרכזים, בנוסף לברטלים. סטפאנו טטאליה, ראש אגף לוחמה בטרור האיטלקי. ועוזריו ביאנקה המרשימה וצצאריס העצבני. אנו נתקלים בגיבורים האלו במרבית הספר, ודנוביץ' מצליח לתת לנו את התחושה שאנחנו מכירים את כולם כבר תקופה ארוכה (חוץ מכמובן את הברטלים, שאותם אנחנו מכירים כבר שנים רבות (לפחות 2 ספרים אם לא שנים)) .
הספר כמו הספר הראשון של רוני (הנרדף) מותח מהדף הראשון, ומשאיר אותך מרוכז וחסר סבלנות להגיע לסוף. כל הספר מלא בטויסטים שמשאירים אותך במתח עד לדף האחרון של הספר, וגם שם, עדיין ישנה התחושה שלא יכולים לחקות להמשך עלילותיהם של הברטלים, או כל ספר אחר שיצא תחת ידיו.
התחושה במהלך כתיבת הפוסט היא שאני לא כותב מספיק לגבי הספר ופרטי העלילה. אבל בנסיון לשמור על קוראי הפוסט מפרטים שיכולים לקלקל את חווית הקריאה, אני נמנע מלהרחיב, אז לסיכום, קראו בהזדמנות את הספר, לכודים, וגם את הנרדף אם לא קראתם אותו עדיין.
רוני דונביץ’ – בן 45, שמקצועו “יועץ אסטרטגי ושיווקי” כתב את הספר שממנו פורסמו פרקים בעיתון ידיעות אחרונות. ועומד מאחורי קמפיינים שונים שאחד הבולטים בהם הוא הקמפיין של בנק הפועלים, בכיכובו של יאיר לפיד
(המידע על הסופר מהאתר – http://www.text.org.il)
על 
על 