למעשה, בלילה שבו נשם אפיוס את נשימתו האחרונה בחדר הבהט בארמון האתני, לא ירד גשם בעיר. הבזק ברקים מזדמן נראה, ורעם או שניים נשמעו בשעה מוקדמת יותר באותו הערב, הרחק מצפון לסרנטיום, בכיוון שדות החיטה של טרקסיה. לאור מה שאירע בהמשך, אולי היה הצפון סימן לבאות. (עמ' 3 כרך 1).
בפסקה זו מתחילה הרפתקאה חדשה מידיו של גאי גבריאל קיי בהתחלה (וכנראה שככה כל ספריו שקראתי) לא הצלחתי להתחבר לעלילה שאותה אני אזכיר באמת בקצרה בהמשך, גם לסדרה אחרת שלו (טרילוגית מארג פיונבאר) ולספר נוסף שלו (טיאגנה)לא הצלחתי להתחבר מההתחלה, אבל ההשקעה משתלמת, ספריו מאופיינים (וזאת על פי מה שרשום בכל האתרים עליו) על מקרים שקרו במציאות או מעוגנים במציאות כלשהיא (למרות שאני לא ממש מצליח להבין לאיזו מציאות מחובר הפסיפס) ואולי זה מה שמקנא לספרים שלו הרגשה של "אמינות".
בסדרה "הפסיפס הסרנטיני" מתאר הסופר את הרפתקאותיו של קאיוס "קריספין" קריספוס, אמן פסיפס שיום בהיר אחד נכנס להרפתקאה בעל כורחו ויוצא למסע לסרנטיניום, על מנת להרכיב פסיפס במקדש שבונה ואלריוס הקיסר אחרי שהמקדש הקודם נשרף בפרעות שהיו בעיר. במהלך מסעו פוגש קריספין קבוצת אנשים (שאני לא אפרסם את שמותיהן, כי אם כן זה יהרוס קטעים מסויימים מהספר. לא בצורה משמעותית, אבל בצורה שתפגם בפרק או שנים). שיחד איתם ממשיך במסע לעיר הגדולה, וכמובן שבזה לא נגמרות ההרפתקאות שלו, אלא משם זה רק מסתבך.
קשה להכניס לפסקה אחת (או שתיים) את כל המעללים שעוברים על הגיבור בשני הכרכים של הפסיפס הסרנטיני, מכיוון שגבריאל קיי, פורס אפוס שלם על קורותיו בעיר, ועל כל התככים והמזימות שכמו תמיד מתרחשים בחצר המלך. ממזימות וקנוניות לרציחת מלכם ומלכות, ועד לנסיונות להקריב קורבנות לאלים אסורים.
למי שיש את הזמן הפנוי ל2 כרכים אני ממליץ לקרוא, כי למי שאין זמן, ימצא את עצמו (לפחות זה מה שקרה לי), מוותר על שעות שינה, או מנוחה על מנת להשלים את הקריאה במה שלדעתי נכנס היטב לרשימת הספרים לקריאה נוספת בהקדם האפשרי.
גאי גבריאל קיי – נולד בנובמבר 1954 בוייבורן סאסקצ'ואן שבקנדה, במהלך השנים עבד עם בנו של טולקין (כריסטופר) על מנת להשלים ספרים שלא פורסמו בטרם מותו של האב, (בינהם עבד על ה"סמילריון") בשנת 1984 פרסם את הכרך הראשון מ"מארג פיונבאר" שנקרא "עץ הקיץ".
המידע על הסופר מהערך בויקפדיה
התמונה מהאתר של האגודה הישראלית למדע בדיוני ונפטזיה
על 
על 
